במציאות החיים בעולם המערבי בכלל, ובישראל בפרט, תאונות דרכים מתרחשות חדשות לבקרים. מה שמעטים יודעים הוא שהנפגעים או אלו שלא נפגעו אך חזו במתרחש או היו בסכנה להיפגע, עשויים לשאת עמם את הפצע הגדול ביותר, אמנם אינו גלוי, הוא לא כואב פיזית אבל בפועל הוא הכי כואב שיכול להיות: פצע נפשי בדמות דיכאון אחרי תאונה. כיצד אתם יכולים לדעת שאתם במצב הזה ומהם הצעדים שכדאי לכם לעשות על מנת להחזיר את עצמכם לעצמכם? מאמר חובה לכל נפגע תאונה או מי שהיה עד להתהוותה!
בצבא, במקום העבודה או בקייטנה נעשתה סדנת תאונות דרכים וסירבתי להשתתף – מה זה אומר?
סירוב למנהל, למדריך או למפקד להשתתף בסדנת מניעת תאונות דרכים היא תגובה שמתרחשת פעמים רבות בקרב נפגעי תאונה והכוונה היא למי שסובל מתופעת דיכאון אחרי תאונה. מבחינתם אותו מפקד או מנהל או ממונה מחזיר אותם לאותו יום נורא בו הם כמעט שילמו בחייהם או ראו את יקיריהם נפצעים ונהרגים. ברם, ברור שבמסגרות אזרחיות וצבאיות לא ניתן לעשות כל העולה על רוחנו ויש סנקציות לסרבנים.
כלא צבאי או פיטורין מהעבודה הם עונשים מרתיעים מספיק בשביל שאנשים שלא נפגעו נפשית כנראה יחששו לספוג אותם. אבל חייל או עובד שמסתכל לסורגי הכלא בעיניים או למכתב הפיטורין בשחור של פונט המחשב כבר עבר את סף הפחד. מעטים הם האנשים שאינם דיכאוניים והם יהיו מוכנים לשלם מחיר כזה בשל "עקרונות". נפגע תאונה שמתעמת עם הממונה שלו עד כדי אי חשש לשלם בעונש הוא ככל הנראה גם נפגע נפשי. ברגע הסרבנות להשתתף בסדנא הוא לא רואה כלא ולא רואה אבטלה. הוא רואה את החבר שלו שנהרג או נפצע ואת עצמו עד לפגיעה. תחושת הטראומה לא השתחררה ממנו.
חשש לעלות על ההגה וניסיונות לדבר עם חברים נהגים להימנע מנהיגה – על מה זה מעיד?
אלו צעדים משמעותיים יותר מסירוב למעסיק כלשהו להשתתף בסדנת תאונות דרכים. כאן, התאונה רודפת את הנפגע באופן יומיומי. הוא לא עולה על ההגה אלא נוסע באוטובוס או ברכבת על מנת שלא יראה את הנהג. לקיחת טרמפ מחבר לא באה בחשבון בכלל. כשהנפגע רואה מפתחות של אוטו על השולחן במשרד, אחרי שמגיעים לעבודה, הוא עשוי לפתח שיחה עם הנהג, לשכנע אותו לא לנהוג ולעבור לאמצעים אחרים. במצב זה, ישנו סיכוי לא קטן שיש כאן מקרה של דיכאון אחרי תאונה.
חשוב להבדיל בין כעס לדיכאון אחרי תאונה – כיצד עושים זאת?
לעיל, הדגמנו שני מקרים, האחד של סירוב להוראה מהמעסיק להשתתף בסדנת תאונת דרכים והשני הנאת נהגים מוויתור על האוטו. חשוב לבדוק כיצד מגיב האדם הנפגע. אם הוא מגיב בכעס בימים הראשונים באמת לתאונה, ייתכן כי אלו לא יותר מריקושטים של היום שאחרי. אבל אם החייל או המועסק בא למפקד, למעסיק או לנהג ומסביר להם את משתנו בקור רוח, באדישות וללא אנרגיות להתווכח או להרים את הקול, זה מעיד הרבה יותר על מצב דיכאוני ודווקא במצב זה כדאי לטפל. כעס, לעומת תגובה כזו, הוא שחרור בריא של אנרגיה מנטאלית לאחר מקרה קשה.
פנו אל מטפל בדיכאון אחרי תאונה
אם אתם חושדים שיש לכם דיכאון אחרי תאונה, אתם נרתעים ממכוניות, לא משתתפים בסדנאות תאונות דרכים ומנסים להימנע משיח על תחבורה – לאחר שאתם או חבריכם עברו תאונה, רצוי מאד לטפל בעצמכם. אצל מטפל מוסמך אשר תוכלו לקבל את כל העזרה והתמיכה לאחר אבחון. אם נמצאתם דיכאוניים – תטופלו בהתאם לרמת הדיכאון עד שזו תחזיר אתכם לעצמכם. אל תתנו לפצע דיכאון אחרי תאונה ללוות אתכם לכל החיים. ניתן ורצוי לצאת מזה.
